סתימת ביוב בבניין משותף: מי אחראי, מי משלם ומה עושים כשהביוב עולה
סתימת ביוב בבניין משותף: איך מבחינים בין צנרת של דירה, צנרת משותפת ורשת עירונית, מי משלם על פתיחת סתימות, מה עושים כשהביוב עולה ומה שומרים בתיק הבניין.
למה סתימת ביוב היא עניין של כל הבניין
סתימת ביוב מתחילה בדרך כלל בדירה אחת: מים שלא יורדים במקלחת, ריח מהניקוז, או מים עכורים שעולים מפתח הניקוז בדירת הקרקע. תוך כמה שעות זו יכולה להיות בעיה של כל הבניין, כי הצנרת של כל הקומות מתנקזת לאותו קו. בלחץ של הרגע עולות אותן שאלות: למי מתקשרים, מי מזמין אינסטלטור, ומי משלם על פתיחת הסתימה ועל הנזק. המדריך מסביר איך מבחינים בין צנרת של דירה, צנרת משותפת ורשת עירונית, מה אומרים חוק המקרקעין והתקנון המצוי, ומה כדאי לוועד הבית להכין מראש.
חשוב לדעת: זה מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. במקרה של מחלוקת בבניין כדאי להתייעץ עם עורך דין.
שלושה חלקים במערכת הביוב
כדי לדעת מי מטפל, צריך קודם לדעת איפה הסתימה. ברוב הבניינים אפשר לחלק את מערכת הביוב לשלושה חלקים:
- הצנרת של הדירה: הכיור, האסלה, המקלחת והקווים שמחברים אותם לצינור האנכי של הבניין. צנרת שמשרתת דירה אחת בלבד היא בדרך כלל באחריות בעל הדירה.
- הצנרת המשותפת: הצינורות האנכיים שעוברים בין הקומות, הקווים שאוספים את השפכים מכל הדירות והשוחות בחצר הבניין.
- הרשת הציבורית: הצנרת ברחוב, שבאחריות תאגיד המים והביוב של העיר.
סעיף 52 לחוק המקרקעין מגדיר רכוש משותף ככל חלקי הבית חוץ מהחלקים הרשומים כדירות, וכולל בהגדרה "מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת". בפועל זה אומר שצינור ביוב שמשרת את כל הבניין הוא רכוש משותף גם כשהוא עובר בתוך קיר של דירה מסוימת. עוד על ההגדרה ברכוש משותף בבית משותף.
איפה נגמרת האחריות של הבניין
הגבול בין הבניין לבין תאגיד המים מופיע בהוראה של רשות המים על פעילות תאגידי מים וביוב בהליך רישוי הבנייה. לפי ההוראה, ביב הבניין, שנקרא גם ביב פרטי, מתחיל בתא הבקרה הראשון מחוץ לבניין ונגמר בתא הבקרה שממנו יוצא הצינור לרשת הציבורית, כולל התא עצמו. תא הבקרה האחרון הוא בבעלות ובאחריות בעל הנכס, והצינור שמחבר אותו לרשת הציבורית הוא באחריות התאגיד. בבית משותף, בעל הנכס הוא כל בעלי הדירות יחד.
מכאן החלוקה המעשית. סתימה ברחוב או בחיבור לרשת העירונית מטופלת על ידי תאגיד המים. סתימה בשוחות שבחצר או בצנרת המשותפת היא עניין של הוועד. סתימה בקו של דירה אחת היא עניין של בעל הדירה. כדאי שהוועד ישמור מראש את מספר המוקד של תאגיד המים, כדי שלא יצטרכו לחפש אותו באמצע הלילה.
מי משלם על פתיחת סתימה בצנרת המשותפת
על צנרת משותפת חל סעיף 58(א) לחוק: כל בעל דירה משתתף בהוצאות ההחזקה התקינה של הרכוש המשותף לפי היחס בין שטח הרצפה של דירתו לשטח הרצפה של כל הדירות, אלא אם התקנון קובע שיעור אחר. פתיחת סתימה בקו המשותף, שטיפת קווים וצילום צנרת הן הוצאות החזקה רגילות. בבניין שגובה דמי ועד לפי תקציב שנתי כדאי להשאיר סעיף לאינסטלציה, כי סתימה לא מחכה לאסיפה.
יש מקרה שבו התשובה פחות פשוטה: סתימה בקו המשותף שנגרמה ממה שדייר מסוים זרק לאסלה, או מעבודה שנעשתה בדירה שלו. במקרה כזה האחריות עשויה לעבור אליו, אבל צריך להראות את זה. ממצא בכתב מהאינסטלטור, עם צילום של מה שנמצא בצינור, שווה יותר מוויכוח בקבוצת הבניין. כשאין הסכמה, הגוף שמכריע הוא המפקח על המקרקעין.
כדאי לבדוק גם מה כתוב בתקנון של הבניין. אם נרשם תקנון מוסכם, ייתכן שהוא קובע חלוקה אחרת. אם לא נרשם, חל התקנון המצוי שבתוספת לחוק. ההבדל בין השניים מוסבר בתקנון בית משותף.
כשצריך להיכנס לדירה של שכן
לפעמים מגיעים לצינור המשותף רק דרך פתח ביקורת בדירה מסוימת, לרוב בקומת הקרקע. סעיף 4(א) לתקנון המצוי מחייב בעל דירה להרשות שיבוצעו בדירתו העבודות ההכרחיות להחזקה התקינה של הרכוש המשותף, ומתיר לחברי הנציגות ולמי שפועל מטעמה להיכנס לשם כך. סעיף 4(ב) קובע שאם העבודות פגעו בדירה, כל בעלי הדירות משתתפים בהוצאות החזרת המצב לקדמותו, באותו שיעור שבו הם משתתפים בהחזקת הרכוש המשותף. כלומר, אם שברו אריח כדי להגיע לצינור המשותף, תיקון האריח הוא הוצאה של הבניין.
התקנון המצוי נותן גם זכויות לדייר שנפגע. לפי סעיף 3(א), בעל דירה זכאי לדרוש מהנציגות לבצע תיקון בבית או ברכוש המשותף כשאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו או בערכה. לפי סעיף 3(ב), הוא זכאי לדרוש מבעל דירה אחרת לבצע תיקון בדירתו כשאי ביצועו עלול לפגוע בדירה של מי שדורש. דייר מקומת הקרקע שמדווח על ריח או על מים שעולים מהניקוז מממש זכות. רושמים את הדיווח, את התאריך ואת מה שנעשה בעקבותיו.
מה עושים כשהביוב עולה
- עוצרים את הנזק. מבקשים מהדיירים להפסיק להשתמש במים, ובמיוחד במכונות כביסה ובמדיחי כלים, עד שהקו נפתח. הודעה קצרה לכל הבניין מספיקה.
- בודקים איפה הבעיה. האם המים עולים בדירה אחת או בכמה דירות, והאם השוחות בחצר מלאות.
- מחליטים למי לפנות. אם תא הבקרה האחרון של המגרש מלא ולא מתרוקן, ייתכן שהסתימה בחיבור לרחוב או ברשת הציבורית, וכדאי להתקשר קודם לתאגיד המים. אם התא ריק ובכל זאת יש הצפה, הבעיה כנראה בצנרת של הבניין, ומזמינים אינסטלטור.
- מבקשים ממצא בכתב: איפה הייתה הסתימה, מה גרם לה ומה נעשה. אם אפשר, גם צילום של הצנרת.
- מצלמים את הנזק בכל דירה שנפגעה, עם תאריך, לפני הניקוי.
- פותחים תקלה עם מעקב, כמו שמוסבר בניהול תקלות ועד בית.
אם מים נכנסו לדירות, מדברים עם סוכן הביטוח של הבניין לפני שמזמינים תיקונים גדולים. ראו ביטוח ועד בית וביטוח רכוש משותף. כשהבעיה היא מים שיוצאים מהצנרת לקירות ולתקרות, יש מדריך נפרד: נזילה בבית משותף: מי אחראי ומי משלם.
איך מקטינים את הסיכוי לסתימה הבאה
סתימה שחוזרת כל כמה חודשים באותו מקום מעידה בדרך כלל על בעיה בצנרת עצמה. כמה צעדים שהוועד יכול לקבוע:
- שטיפה תקופתית של הקווים המשותפים ובדיקה של השוחות, כחלק מהתחזוקה המונעת של הבניין.
- צילום הצנרת אחרי סתימה חוזרת, כדי לבדוק אם יש שורשים, שקיעה או צינור סדוק.
- הודעה קבועה לדיירים על מה לא זורקים לאסלה ולכיור: מגבונים, שמן, שאריות מזון ומוצרי היגיינה. כדאי לנסח אותה פעם אחת ולהצמיד אותה, ולא לכתוב אותה מחדש אחרי כל תקלה. ראו גם כללים לקבוצת הוואטסאפ של הבניין.
- תיאום עם חברת הניקיון, כך שמכסי השוחות בחצר יישארו גלויים ונגישים.
אם צילום הצנרת מראה שצריך להחליף קטע, זו כבר עבודה שמחייבת החלטה של הבניין. מבקשים כמה הצעות על אותו היקף עבודה, כמו שמוסבר בשיפוץ בבניין משותף: השוואת הצעות מחיר, מביאים את ההחלטה לאסיפת הדיירים ורושמים אותה בפרוטוקול, כולל הסכום והחלוקה בין הדירות.
מה שומרים בתיק הבניין
- מספר המוקד של תאגיד המים ופרטי האינסטלטור שהבניין עובד איתו
- סקיצה של מיקום השוחות ופתחי הביקורת, גם אם הוועד שרטט אותה בעצמו
- היסטוריית הסתימות: תאריך, מיקום, סיבה ומה נעשה
- ממצאי האינסטלטור, צילומי צנרת, חשבוניות וקבלות
- החלטות אסיפה על החלפת צנרת ועל החלוקה בעלות
כשהוועד מתחלף, המידע הזה חוסך לוועד הבא חיפוש של שוחה מתחת לדשא בזמן הצפה. ראו העברת תפקיד יו״ר ועד בלי לאבד את הידע של הבניין. בתוקתוק (https://www.toktok.co.il) התקלות, המסמכים והקבלות של הבניין נשמרים במקום אחד, והדיירים יכולים לראות מה טופל ומתי. על החשיבות של זה לדיירים אפשר לקרוא בשקיפות לדיירים בוועד בית.
שאלות נפוצות
מי משלם על פתיחת סתימה בבית משותף?
כשהסתימה בצנרת המשותפת, כל בעלי הדירות לפי שטח הדירה, לפי סעיף 58(א) לחוק המקרקעין, אלא אם התקנון קובע אחרת. כשהסתימה בצנרת שמשרתת דירה אחת בלבד, בדרך כלל בעל הדירה.
הסתימה ברחוב. למי פונים?
לתאגיד המים והביוב של העיר. לפי ההוראה של רשות המים, הצינור שמחבר את תא הבקרה האחרון של המגרש לרשת הציבורית הוא באחריות התאגיד.
דייר לא מאפשר גישה לפתח ביקורת בדירה שלו. מה עושים?
סעיף 4(א) לתקנון המצוי מחייב בעל דירה לאפשר עבודות הכרחיות ברכוש המשותף. כשאין הסכמה, אפשר לפנות למפקח על המקרקעין.
מה ההבדל בין סתימה לנזילה?
בסתימה המים לא יורדים, ולפעמים עולים חזרה. בנזילה המים יוצאים מהצנרת לקירות או לתקרה. בשני המקרים קודם מאתרים את המקור, ורק אחר כך מחליטים מי מתקן.
בקיצור
- צנרת שמשרתת את כל הבניין היא רכוש משותף, גם כשהיא עוברת בתוך דירה.
- תא הבקרה האחרון במגרש הוא של הבניין. החיבור לרחוב והרשת הציבורית הם של תאגיד המים.
- פתיחת סתימה בקו המשותף מתחלקת לפי סעיף 58(א), אלא אם התקנון קובע אחרת.
- דייר חייב לאפשר גישה לעבודות הכרחיות, והבניין מחזיר את דירתו לקדמותה.
- ממצא בכתב, תמונות והיסטוריית תקלות נשמרים בתיק הבניין.